החלטה בתיק ת"א 57993-07-12

1.         לפני בקשת נתבע 7 (להלן:"המבקש") לחייב את התובעים (להלן:"המשיבים") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט -  (להלן:"תקסד"א") ובתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א").

2.         תמצית טענות המבקש בבקשה:

א.         תובעת 1 (להלן:"משיבה 1") הינה חברה בע"מ, שמצבה הפיננסי לא ברור שכן, בין היתר, רשם החברות הכריז כי היא "חברה מפרת חוק". ההשלכות הנובעות מהכרזה זו פוגעות בפעילותה הכלכלית. כמו כן, ממסמכי רשם החברות עולה כי משיבה 1 לא משלמת אגרה שנתית המוטלת עליה עפ"י דין משנת 2004.

ב.         מצבו הכלכלי של תובע 2 (להלן:"משיב 2") אינו טוב, שהרי כל מניותיו נמכרו במסגרת מימוש משכון ומכאן, שיקשה עליו לשלם את הוצאות המשפט שיושתו עליו, אם יושתו, בשים לב לגובה התביעה ולמספר הנתבעים הרב.

            גם סיכויי התביעה של משיב 2 הינם קלושים. מדובר בתביעה חסרת בסיס נגד המבקש, שכאמור פעל עפ"י הוראות משיב 2, בידיעתו ובהסכמתו ועתה מנסה המשיב 2 להתכחש לכך, בניגוד לעובדות ולמסמכים.      

3.         תמצית טענות המשיבים:

א.         אין להגביל את גישתה של המשיבה 1 לביהמ"ש, עת נמצא שהמבקש הוא זה אשר גרם לו לנזקים הנאמדים בסך של 450,000 ש"ח וזאת נוכח מחדליו ו/או רשלנותו ו/או מכל טעם אחר, עת לא מילא את תפקידו כשלוח.

ב.         המשיבה 1 צירפה מסמכים המעידים על חוסנה הכלכלי וציינה כי במסגרת הבקשה למתן סעד זמני העמידו המשיבים התחייבות עצמית וערבות צד ג' וכן ערובה בסך 50,000 ש"ח במזומן.

            עוד נטען כי אין בחובה הרשום לרשם החברות והגדרתה כמפרת חוק בכדי להעיד על חוסנה הכלכלי.

ג.          מצבו הכלכלי של משיב 2 איתן. המבקש אשר כיהן כיועצה המשפטי של נתבעת 1       (כים - ניר שירותי תעופה בע"מ) לא צירף לתצהירו ולא הפנה ולו למסמך אחד המעיד על כך שמשיב 2 הינו חסר אמצעים וסביר כי הוא אינו עושה כן, נוכח היכרותו את משיב 2  וידיעתו כי מצבו הכלכלי איתן. 

            המבקש לא הרים את הנטל להוכחת הצורך בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאותיו בהליך זה ועל כן, אין להטיל על משיב 2 הפקדת ערובה.

ד.                  בהתאם לשיקולים המנחים שהותוו בפסיקה, אין בנסיבות העניין לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה.

חיוב המשיבים בהפקדת ערובה יכול ויפגע בזכותם לפנות לערכאות ועל כן, יש לדחות את הבקשה להפקדת ערובה.

ה.         תכלית סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 519 לתקסד"א היא מניעת תביעות סרק.  במקרה דנן, הוגשה התובענה נגד המבקש משום שפעל בניגוד עניינים ובתוך כך הסב ברשלנותו ו/או במחדליו לנזקים כבדים. לפיכך, אף אם התביעה תדחה, אין המדובר בתביעת סרק.            

ו.          ככל שביהמ"ש ימצא כי אין לחייב את המשיבה 1  בהפקדת ערובה בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות, הרי שאין לחייבה מכוח תקנה 519 לתקסד"א.

ז.          אין לפגוע בזכותם הקניינית של המשיבים באמצעות הפקדת ערובה.

ח.         המבקש, כמו גם שאר הנתבעים, ממשיך להתנהל בחוסר תום לב בהליך דנן שכן, כל תכלית הבקשה להערים קשיים על המשיבים מלברר את תביעתם.

ט.         המבקש לא צירף תצהיר מתאים לשם תמיכה בעובדות הבקשה וזאת בניגוד לקבוע בתקסד"א.

4.                 בתשובה לתגובה מוסיף המבקש וטוען כי   המשיבה 1 לא הצליחה בטיעוניה לסתור ו/או לפגוע בחזקה לפיה על חברה בע"מ להפקיד ערובה להוצאות המבקש ואין ראשית ראיה כי מצבה של משיבה 1 יציב ו/או רווחי. עוד נטען כי לא נמצאה התמודדות אמיתית עם העובדות שנטענו ע"י המבקש ביחס לחוסנו הכלכלי של משיב 2 ולגבי סיכויי התביעה כנגד המבקש ואין באמור בתגובה כדי לערער את האמור בהגנת המבקש, לפיה אין בסיס לתביעה נגדו.